האם הנקה היא פמיניסטית?
לפי עולם המושגים הפמיניסטי, הזכויות של גברים ונשים צריכות להיות זהות. אחד מעקרונות הפמיניזם הוא שכל אישה (וכל גבר) אחראית על גופה. זכותה של כל אישה להניק או לא להניק, לא משנה הסיבה.
הנקה מלאה על פי דרישת וצרכי התינוק, כפי שמומלצת על ידי ארגוני בריאות כבר עשרות שנים, דורשת קרבה פיזית בין האם לתינוק, לפחות בחודשים הראשונים לחייו. יש הטוענים שכתוצאה מכך, ההנקה מקבעת את הנשים בתפקיד מגדרי מסורתי של ילודה וגידול ילדים. לפי תפיסה זו, ההנקה מונעת מנשים לפתח קריירה, ובמקביל גורמת לאמהות להיות תלויות בבן זוגן או בהורה השני של התינוקות לפרנסתן.
לעומת זאת, יש הרואים את ההנקה כהעצמה הנשית האולטימטיבית, הנותנת לאם את היכולת להעניק לתינוקה מענה שלם: רגשי, חיסוני, תזונתי, בלי להיות תלויה בתאגידים שמייצרים תמ״ל, בקבוקים ומוצרים נוספים. בנוסף, נשים רבות חוות שמחה וסיפוק ממימוש הייעוד של שדיהן לצורך חיוני, כמזין ומנחם את תינוקותיהן, ולא רק כאובייקטים מיניים כפי שהם נתפסים בחברה המערבית. מעבר לזה, אמהות רבות נהנות מאוד מההנקה, ואינן מוכנות לוותר על החוויה.
החוקרת פני ואן אסטריק כותבת:
הנקה מעודדת הסתמכות עצמית, מחזקת את כוחה של האשה לשלוט בגוף שלה, קוראת תיגר על ההגמוניה הרפואית, מאתגרת את המודלים של נשים כיצרניות וכאובייקטים מיניים, דורשת פרשנות חדשה לעבודה של נשים ומעודדת סולידריות בין נשים.
אז האם הנקה היא פמינסטית או פטריארכלית? לא ניתן לקבוע. הנקה אינה פמיניסטית וגם לא סמל של דיכוי נשי. הנקה היא מנגנון פיזיולוגי, בדומה להריון, עיכול או נשימה ולכן נטולת ערך מוסרי או פוליטי.
הנורמה הפיזיולוגית עבור יונקים, כולל בני אדם, היא שהתינוק יונק חלב אם ישירות משדי אימו. חלב אם מיועד במיוחד לתינוק הנולד. הוא מכיל נוגדנים ועוד תאים חיים השומרים על מערכות גופו של התינוק ומגנים עליו מפתוגנים (מחוללי מחלות) בסביבה. החלב משתנה לפי גילו של התינוק, לפי צרכיו ואף לפי שעת היום. התינוק היונק קובע מתי וכמה הוא צריך לינוק, כדי לגדול בצורה תקינה. בשל סיבות אלו ונוספות, הכריז האו״ם שהזכות לינוק הינה זכות אנושית. כמו כן, לכל אמא יש את הזכות להניק.
למרות שההנקה אינה פמיניסטית או פטריארכלית, קיימות תפיסות של הנקה בחברה המשקפות גישות מגדריות תרבותיות ומנגד, תפיסות הבאות לקרוא תיגר על גישות אלו. מצד אחד, יש המצפים מהאם להתמסר טוטאלית להזנת התינוק בתקופה הראשונית לחייו ומנגד, יש הרוצים לחייב שוויון מגדרי בטיפול בתינוק, כולל הזנתו. במקרה כזה, כל האכלה (וכל תפקיד בין אם בבית או מחוץ לבית) תתחלק בין בני הזוג באופן שווה. בין שני הקצוות הללו, כאשר בקצה אחד הכל מתחלק באופן שווה בין בני הזוג ובקצה השני בו הורה אחד, לרוב האמא, היא המטפלת העיקרית, קיים ספקטרום רחב של אפשרויות להתנהלות משפחתית. על כל משפחה למצוא את האיזון המתאים לה בנוגע לטיפול בילדים, פרנסה ושאר הדברים. האם אנו כחברה, מספיק בוגרים כדי לאפשר לאמהות להניק או לא להניק, כפי שהן רוצות וכמה שהן רוצות, מבלי להסיק מסקנות כלפי יכולותיהן או שאיפותיהן או אלו של בני/בנות זוגן? על מנת שנשים תצלחנה לשלב אימהות ועבודה מחוץ לבית, החברה חייבת להשתנות כך שהיא תתאים לאמהות מניקות. שיעורי הנקה נמוכים משפיעים לא רק על בריאותם ורווחתם של תינוקות, אלא גם על בריאות נשים: אמהות שאינן מניקות סובלות יותר ממחלות לב, סרטן שד וסרטן השחלות, וסכרת. אלה זכויותיהם של הורים ושל תינוקות כאחד, בתחום מדיניות ציבורית בנושאים הקשורים להנקה:
זכות האמא על גופה, להניק באופן חלקי או מלא, לשאוב או לא לשאוב או לא להניק כלל, לפי רצונה.
זכות האמא להניק מרגע הלידה כל עוד היא ותינוקה מעוניינים בכך.
זכות ההורים לקבל מידע אמין, נטול שיפוטיות ואינטרסים כלכליים, על השפעת ההנקה או אי ההנקה על בריאות היילוד ובריאות האם.
זכותם של תינוקות לינוק ואם זה לא מתאפשר, לקבל את הטיפול והתזונה המיטביים להתפתחותם.
בהתבסס על זכויות אלה נוכל להתייחס לסוגיות שונות.
הנקה בציבור: לעתים קרובות, מעירים לאמהות המניקות במקומות ציבוריים. התנהלות זו נובעת מגישה הרואה את ההנקה כאקט מיני המחייב צנעה. אך הנקה היא האופן בו התינוק אוכל ועל כן זו זכות אנושית בסיסית. לדרוש מאמא להמנע מהנקה בציבור מגבילה את ההזנה המיטבית של התינוק. רק האמא יכולה לקבוע לתינוק מתי ואיפה מותר לו לאכול.
בנוסף, הגבלת ההנקה בציבור מדירה את הנשים מהמרחב הציבורי. דוגמא מצויינת וכואבת לכך היתה כשחברי סיעה במועצת העיר ירושלים דרשו מחברת סיעה אחרת, ענת הופמן, לצאת מהפגישה כדי להניק. חברי הסיעה הראשונה נצלו את ההזדמנות להביא חקיקה לאישור, שעברה בזכות העדרות קולה של החברה המניקה.
לאמא יש זכות להניק ולתינוק לינוק, מתי ואיך שנכון עבורם, ללא קשר לגיל התינוק או רמת החשיפה של השד, בכל מקום שמותר לה לשהות עם ילדה.
הכרה בזכות הזאת, יחד עם תשתית של חדרי הנקה/שאיבה במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה, המאפשרים תנאים נאותים להנקה או לשאיבה, מסייעים לאמהות לתפקד ביום יום תוך כדי טיפול מיטבי בצרכים של תינוקותיהן.
מדיניות בתי חולים: בתכנון בתי החולים הראשונים בארץ אומצה עמדה פטריארכלית, שהיתה נפוצה בתקופה ההיא, ביחס לנשים יולדות. במקום לטפל באמא ובתינוק כיחידה אחת, שני צוותים טפלו באמא וביילוד בנפרד. התנהלות זו שיקפה תפיסה על פיה אמא אינה מסוגלת לטפל בתינוקה לאחר הלידה, ועדיף להשאיר זאת למומחים. עשרות מחקרים מגבים את החשיבות של שהייה של האם ותינוקה יחדיו, לאחר הלידה, כדי לבסס את ההנקה, לספק מגע, שהוא קריטי עבור האם והתינוק, ועל מנת שהאם הזקוקה לכך, תוכל ללמוד לטפל בתינוקה בסביבה תומכת, תחת השגחה רפואית. שהייה יחד לאחר הלידה בזמן האשפוז, אלא אם מצבם הרפואי מונע זאת, הוא הנוהל המוכתב של ארגון הבריאות העולמי (WHO) גם עבור תינוקות הניזונים מבקבוק וזאת בשל החשיבות של בניית הקשר הפיזי והרגשי בין ההורה לתינוק בשלב קריטי זה.
רגשות אשמה: כשמנסים להעלות מודעות לגבי הנקה או לקבוע מדיניות שתעלה את שיעורי ההנקה, לעתים עולים קולות במרחב השיח הציבורי, המפרשים זאת כ״גרימת רגשות אשמה לאמהות שאינן מניקות.״ שיח זה מדכא נשים. אמא שלא הצליחה להניק בגלל סיבה רפואית או אחרת, אולי תחווה רגשות אשמה, אבל זאת כמובן לא אשמתה. אמא שערה להשפעת אי ההנקה עליה ועל תינוקה ובכל זאת החליטה שזה לא בשבילה, גם לא תרגיש אשמה. ואילו אמהות שרצו להניק אך קיבלו עצות מטעות מאנשי מקצוע או הופרדו מתינוקותיהן בין אם הפרדה זו היתה הכרחית או לא, או היו חשופות לשיווק מטעה, גם זה לא באשמתן.
כשם שאנחנו מקדמות פעילות גופנית על ידי הצבת מסלול ריצה, למרות שישנה אוכלוסיה לא קטנה עם מגבלויות שמונעות מהם לרוץ, כך גם אין סיבה שאמהות שלא מניקות יפרשו את קידום ההנקה כהאשמה נגד החוויות וההחלטות שלהן. לו כל אמא היתה מקבלת את התמיכה, המידע וההכלה סביב ההנקה וההורות, כדי להגיע ליעד שלה, בין אם מדובר בהנקה של כמה ימים, שבועות, שנים או לא להניק כלל, היה יותר קל עבור אמהות להיות שלמות עם החוויה שלהן במציאות. כמעט כולנו, ובעיקר האמהות בינינו, חוות רגשות אשמה. ברם, לא בונים מדיניות רפואית על סמך זה בלבד.
בנוסף, התפיסה של ״גרימת רגשות אשמה״ ביחס לקידום ההנקה לא רק מקטינה אמהות, אלא אף מטילה את האחריות להצלחתה או אי-הצלחתה של ההנקה על האמהות בלבד, כשבפועל ההחלטה להניק מושפעת רבות מהחויה של האם בבית החולים, מהשפעת בן/בת זוגה והמשפחה המורחבת ומתפיסות החברה. בסופו של דבר האמא היא זאת שמניקה או שלא מניקה, אבל זה לא קורה בוואקום. השיח מסביב לרגשות אשמה פוגע, כי הוא הופך מנגנון פיזיולוגי לעניין אישי רגשי בלבד.
פמיניזם זה לתת לנשים את התמיכה, הידע, והמידע הנדרשים, ולסמוך עליהן לבחור את הבחירה הנכונה עבורן ועבור משפחתן.
להאזנה למאמר לחצי כאן:
לליגת לה לצ'ה מספר ערוצי תמיכה לאמהות, כולל מפגשי תמיכה בהנקה לאמהות פנים אל פנים ובזום, חנות ספרים, קו תמיכה, פורום באתר וקבוצת פייסבוק פעילה לאמהות.
כל פעילויות העמותה הינן ללא עלות וניתן לתרום ברכישה באתר או תרומה חד פעמית.
נכתב על-ידי חנה כצמן