מה זה אומר "להשתמש בשד כמו מוצץ"?
אמהות מֵניקות נתקלות לעתים קרובות באזהרה: "אל תתני לתינוק להשתמש בך בתור מוצץ". האזהרה הזאת אמנם שכיחה, אך היא מאוד מוזרה. הרי מה בא קודם, השד או המוצץ?
ברור שהשד הקדים בהרבה את המוצץ, שהוא אביזר מעשה ידי-אדם שהומצא בשלב מאוחר בתולדות האנושות כדי להרגיע תינוקות, בתור תחליף לשד.
אם המוצץ הוא תחליף לשד, אז למה בדיוק הכוונה במלים "להשתמש בשד בתור מוצץ"?
מה בעצם המסר פה?
הנחת היסוד שבבסיס העצה הזאת היא, שהרצון של התינוק לינוק – לא הגיוני. הרי אם התינוק רעב, המוצץ לא יעזור. בהגדרה, שום חלב לא יוצא מהמוצץ. אז נראה שהרעיון פה הוא, שאם התינוק ינק "מספיק זמן" (ומספר הדקות המקובל בתור "מספיק זמן" משתנה לפי מי שנותן את העצה הזאת), אז התינוק כבר לא צריך חלב, ולכן הוא יכול להסתפק במוצץ. עם זאת, כפי שהסברתי ברשימה הזאת, יש תינוקות שיונקים מהר ויש כאלה שיונקים לאט. מספר הדקות שהתינוק יונק לא אומר לנו אפוא דבר על כמות החלב שנכנסה לו לבטן.
האם קורה שתינוקות יונקים בלי להכניס חלב? כן, זה קורה. מדי פעם בפעם אולי תשימי לב שהתינוק שלך מחזיק את הפטמה בפה בזמן שהוא בעיקר ישן. במקרה כזה, בהחלט יכול להיות שהתינוק מוצץ אבל לא יונק.
האם לזה מתכוונים אלה שאומרים "אל תתני לתינוק להשתמש בך בתור מוצץ"? לדעתי, לא. העצה הזאת בדרך כלל ניתנת לאימהות עייפות אחרי שהן מספרות על מרתון הנקות, שהוא תופעה שכיחה בשבועות הראשונים. "צֶבֶר הנקות", או מעבר מצד לצד ברצף, כמעט ללא הפסקה במשך כמה שעות, הוא דרכו של התינוק להגביר את ייצור החלב כדי לגדול. זה עובד, מפני ש"שד ריק מייצר חלב מהר יותר".
אולם, אם האם נותנת לתינוק מוצץ באופן קבוע במקרים האלה, במקום להניק, זה עלול לחבל במאמצים של התינוק שלה להגביר את כמות החלב. מסיבה זו ממליצה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) להניק את התינוקות לפי סימני הרעב שלהם (ראי הצהרת המדיניות של ה-AAP משנת 2012 כאן). ה-AAP מעודדת את ההורים להאכיל את התינוק כל פעם שהוא מראה סימנים לרעב (כגון חוסר שקט, תנועות בכפות הידיים, פתיחה וסגירה של הפה), בלי להתייחס לתדירות של הסימנים האלה.
סימני הרעב של התינוק תמיד הגיוניים, לפי ה-AAP. למעשה, ה-AAP מדגישה במיוחד שרצוי להימנע מהשימוש במוצץ במשך החודש הראשון, בשלב שאספקת החלב נבנית ומתבססת – בדיוק מפני ששימוש ב"תחליף השד" הזה לעתים קרובות מדי, עלול לפגוע בביסוס אספקת חלב בריאה.
האם את יכולה להאמין לתינוק שלך? למעשה, יש עוד פן לעצה "אל תתני לתינוק שלך להשתמש בך בתור מוצץ", פן מאוד ערמומי. הרעיון שהאם צריכה להיזהר שלא להרשות לתינוק שלה "לנצל אותה" עלול לערער את האמון ההדדי בינה לבין תינוקה, ולקלקל את ההרמוניה הקיימת באופן טבעי ביניהם. האזהרה המוזרה הזאת היא בן-דוד לא-כל-כך רחוק של המיתוס של התרבות המערבית, שתינוקות שרק נולדו יכולים "לעשות מניפולציות" על ההורים שלהם, אפילו לפני שיש להם היכולת השכלית הבסיסית לדבר כזה.
סיפור לדוגמא: אמא אחת אמרה לי לאחרונה באחד ממפגשי התמיכה באמהות, שהתינוקת שלה לא באמת צריכה לינוק כל פעם שהיא מסמנת סימני רעב, כי היא בעצם "סתם רוצה למצוץ ולא מקבלת חלב". לתינוקת הזאת היתה בעיה של עלייה איטית מדי במשקל, שהאם התאמצה מאוד לפתור. לאחרונה היא החלה להניק לעתים יותר קרובות במקום לדבוק במשטר ההנקות שקיימה קודם. כתוצאה מכך שהתינוקת התחילה לינוק יותר, היא התחילה לעלות במשקל.
שאלתי את האם, איך היא יודעת שתינוקת שלה לא מקבלת חלב כשהיא על השד (שזה מה שקורה כש"רק מוצצים ולא יונקים"). יכולתי לראות את האסימונים נופלים אצלה. האם חייכה, והודתה שהיא בעצם לא יודעת. אמרתי לה שאני תמיד מניחה, שכשהתינוק יונק – הוא מקבל חלב. באותו רגע, האמא הזאת הבינה שכאשר לא סמכה על התינוקת שלה, שהיא באמת רוצה לינוק כשהיא מסמנת סימני רעב, זה פגע בשתיהן. היא הבינה, שכדי לפתור לחלוטין את בעיות העלייה במשקל של התינוקת שלה, היא צריכה לסמוך שהתינוקת שלה יודעת מה היא צריכה, מתי היא צריכה וכמה היא צריכה (התינוקת שלה היתה בריאה ונולדה במועד, כך שהיא יכלה לסמוך על הסימנים שלה). ברגע שהיא בחרה להאמין לתינוקת שלה, השאלה "מתי היא צריכה לינוק" הפכה להיות העסק של התינוקת – ולא שלה. יכולתי לראות במו עיני איך האם הלכה ונרגעה, ואיך תחושת העול ירדה מעליה, ככל שההבנות החדשות חדרו למוחה.
מי צריך את כל השליליות הזאת?
מה זה אומר מבחינת התינוק שלך, "להשתמש בשד בתור מוצץ"? אם יודעים איך ההנקה עובדת, די ברור שזו פשוט טעות. אבל אם האמא מקבלת את התפיסות שעומדות מאחורי העצה הזאת, זה חושף אותה לעולם שלם של שליליות. האמונה שהיא צריכה להיזהר שהתינוק שלה לא "ינצל אותה" עלולה לפגוע לה בהנקה, לערער את מערכת היחסים שלה עם התינוק שלה, ולמעשה לקלקל את כל היחס שלה לאימהוּת. מי צריך את זה? גם בלי זה, מספיק מאתגר להיות אמא טרייה.
מניין צמחה תפיסה מוזרה כזאת?
אני מנחשת שהיא נבעה מנורמות של האכלה בבקבוק. למעשה, תינוקות שאוכלים מבקבוק באמת נמצאים בסיכון לאכילת-יתר. החלב זורם מהבקבוק בזרם כל כך חזק ומתמיד, שלתינוקות יש רק שליטה מעטה מאוד בכמות החלב שיקבלו. לעומת זאת, בהנקה – הודות למעברים תוך כדי הנקה מזרם-חלב מהיר לאיטי, שוב ושוב (רפלקס שחרור החלב חוזר כמה פעמים במהלך ההנקה וכל פעם מחדש גורם לזרם מהיר) – ההנקה מלמדת אוטומטית את התינוקות שלנו ויסות עצמי בריא (לקריאה על ההשפעה של ההנקה מול הבקבוק על הסיכון להאכלת יתר ולהשמנת יתר, ראי את המחקר הזה משנת 2012).
למניעת האכלת-יתר בבקבוק, דווקא הגיוני להפסיק את ההאכלה לפני שהתינוק נראה שבע, ולתת לו למצוץ תחליף-שד כלשהו, כדי לאפשר למנגנון הרעב-והשובע שלו להיכנס לפעולה (אם יוצרים עבור התינוק הפסקות קבועות מזרם החלב החזק בזמן שמאכילים אותו מבקבוק, זוהי אחת הדרכים למנוע האכלת יתר וזהו אחד ההיבטים של ויסות ההאכלה בבקבוק שמתוארים כאן). עם זאת, אף על פי שהגישה הזאת יכולה להיות טובה ומתאימה להאכלה מבקבוק, היא בהחלט אינה טובה להנקה.
התינוק יודע מה הוא צריך. חוויית הנקה טובה ומוצלחת מבוססת על האמון של האם בתינוק שלה. רק במקומות שבהם הנורמות של תרבות-הבקבוק עדיין שולטות בזיכרון התרבותי, יכולה העצה "אל תתני לתינוק שלך להשתמש בך בתור מוצץ" להכות שורש ולהיאחז בקרקע. אם אנחנו רוצים להפוך את העולם שלנו לקצת יותר ידידותי להנקה, חשוב להפריך סוג כזה של עצות מכשילות.
ננסי מורבאכר הינה יועצת הנקה מוסמכת (IBCLC) ומדריכת לה לצ'ה ותיקה, מחברת של ספרים רבים בתחום ההנקה ובעלת תואר כבוד FILCA (אשר ניתן ליועצות ספורות)
ננסי התארחה בכנס השנתי של ליגת לה לצ'ה לנשות מקצוע, שהתקיים ב-8-12.9.2016 והעבירה מגוון הרצאות מרתקות.
להאזנה למאמר המוקלט לחצי כאן
נכתב על-ידי ננסי מורבאכר תורגם על-ידי בשמת אבן-זהר ז"ל